תמיד זרמו לי החיים על מי מנוחות. הבריאות כשורה, הילדים עושים נחת, וגם פרנסה יש בשפע, ברוך השם. בשפע ממש אפילו, גם מנקודת מבטם של נגידי עם. אני עוסק בתחום הנדל"ן ועושה חיל, תודה לקל.

כשעמדנו לצאת עם פרויקט חדש, הפקנו לקראתו אירוע יוקרה ענק. התחייבתי לשותפיי להביא אליו 400 איש. זה היה חיוני כדי להשיג מכירות בהיקף הנדרש, וגם הגיוני – בהתחשב באפשרויות הקורצות שהציע הפרויקט למשקיעים.

לא יודע איך נסחב הזמן, אבל שלושה ימים לפני האירוע קלטתי את המצב: יש לי 72 שעות, וברשימת המשתתפים מופיעים כרגע 100 איש בלבד. פתחתי בסבב טלפונים היסטרי, אבל לא הצלחתי לגייס ולו אורח אחד נוסף. עמדתי על סף ייאוש. סתם שתבינו מה זה אומר: השתתפות דלילה כזאת לא תניב לנו רווחים אלא הפסדים המסתכמים בסכום עתק של למעלה ממיליון ש"ח, שכולם עמדו ליפול על כתפיי.

כבר דמיינתי את אנשי ההוצאה לפועל סוחבים את שולחן הסלון במורד המדרגות, כשנזכרתי ברה"ק רבי ישעיה מקרעסטיר זי"ע. התקשרתי ל"ברכת ישעיה" והבטחתי תרומה הגונה; מדי הרבה כסף עמד על כף המאזניים. והצדיק, כמובן, לא אכזב – מבול של טלפונים החל לזרום במענה למודעות שתלו ברחובות תקופה ארוכה. התקשיתי לעמוד בקצב, ובפתיחת המעמד שפשפתי עיניים שוב ושוב, אבל זאת הייתה המציאות: האולם היה מלא עד קצה הקיבולת עם תפוסה של 20 איש מעבר למספר עליו התחייבתי!

זאת הייתה רק ההפתעה הראשונה של הערב. השנייה הגיעה בסופו, כשהגענו לשלב הרישום: למעלה ממאה איש הצטרפו למיזם – מספר שלא חלמנו עליו. מדובר בהצלחה סוחפת שנדיר להשיג באירועים כאלו. אפשר לסמוך על רבי ישעיה. הוא עושה מעל ומעבר.