את המכתב הזה אנו כותבים לכם עם דמעות בעיניים, דמעות של מחה והתרגשות.
אני חושבת שזה המינימום שאני יכולה להודות לכם.
תפרסמו גם ברבים שאלו המתמודדים ועוברים את מה שבתנו עברה יידעו מה לעשות.
שנים ארוכות של ציפייה לילדים! שנים של ניסיונות מפרכים ומתישים! שנים של אכזבות, ותקווה אחת גדולה היו מנת חלקם של בתנו וחתננו היקרים.
לא יכולנו לעמוד מהצד, ניסינו לעשות את הכל.
בג' אייר תשפ"ב ביקשנו מהצדיק רבי ישעיה שיפתח את השערים לבתי והתחייבנו סכום מכובד לעמלי התורה הלומדים לזכותו. הרגשנו שעשינו את המעשה הנכון וקיווינו לבשורות טובות.
ביום ראשון ו' אדר, פנינו אליכם שוב, הפעם עם דאגה עצומה ובקשה לתפילה, אחרי שבתנו שהתה כבר זמן רב בבית החולים. הרופאים כבר רצו לבצע פעולות שונות לזירוז העניינים על אף החשש להסתבכות בגלל המצב המורכב שהיה.
בליבנו ידענו שכשהצדיק משפיע ישועה, זה בשלמות! קיווינו וציפינו לבשורות טובות במהרה.
כעת, כמה שעות אחרי, מחוץ למחלקת היולדות, עם תינוק בריא שנולד ב"ה. אנו מתרגשים מאוד לכתוב לכם את המכתב הזה.
זה החובה שלנו. בשורות טובות לכל עם ישראל!